י.ה.ת האיגוד הישראלי לתרפיה ע”י יצירה והבע - מיון לפי תאריך שני, 10 יולי 2017

"פירורים"

סיכום רפלקטיבי של יום העיון "אובדן ושכול" 3.7.17 - חטיבת הביבליותרפיה

 

בבוקר יום העיון, ישבתי בכיסא שבמבואת תיאטרון הבובות בחולון, והתבוננתי בלוח המודעות הגדול שעמד מולי, עליו תלויים מיני הזמנות והודעות בצפיפות רבה, לעיתים אחד על השני, מילה אחת תפסה את עיני "פירורים"...

כשיצאתי מיום העיון. עצרתי בצד והתחלתי לבכות. סליחה, לא לבכות.. להתייפח.. יום העיון שעסק בנושא אובדן ושכול הצליח להתיישב לי בדיוק על המקומות הרגישים ולעורר אותם...

נזכרתי באבא שלי, שהתבשר הוא, וגם אנחנו, ביום בהיר אחד כי נותרו לו מספר ימים מועטים  לחיות. נזכרתי שכשחזרנו מקבלת הבשורה מבית החולים, הוא ירד בקיוסק. קנה ארטיק לימון. התיישב על שפת המדרכה והביט על העולם. מה אבא הבין שאני לא הבנתי? מה שאל את עצמו? על מה חשב? מה מרגיש אדם המתבשר על מותו הקרב?

מבעד לדמעות ששטפו את עיני, אבא נראה לי כילד קטן, המנסה לבלוע את היקום בעיניו הסקרניות, ולנשום נשימות אחרונות, עמוקות פנימה.

אבא נפטר כעבור מספר ימים.

ביום העיון הרצאת ד"ר אתי אבלין על עבודתה עם נפגעי אובדן ושכול, דרך הגישה הנרטיבית, המאפשרת למטופל לספר לעצמו את הסיפור של עצמו באופן קוהרנטי, ולהכיל בתוכו את הטראומה. ובין החיים לנקודת הטראומה, סיפרה ד"ר אתי אבלין, נמצאת נקודת ה"בינתיים" - מקום הבחירה של המטופל... ההרצאה של ד"ר אבלין גרמה לי לחשוב על דפוסי ה"בינתיים" שלי, שהולכים למקומות של עשיה והימנעות מלהרגיש את האובדן..

 ההבנה חלחלה אף יותר, לאחר הסדנא בביבליותרפיה של הגב' שלומית קרן עוזיאל, ששיתפה באובדן שני בניה כתוצאה ממחלת ניוון שרירים נדירה, והקפידה להחזיר, כי על אף המוות הנוכח בסיפור, ההרצאה שלה היא על תקווה ומשמעות...

בדרך הביתה, כשעצרתי לבכות, הבנתי שעל אף שיום העיון עסק באובדן ושכול, באופן פרדוקסלי, בכיתי דווקא על החיים.. על המשמעות והתקווה שאני מחזיקה בתוכם.. על החרדות שאני מתחזקת...

יום העיון היה יום מעורר השראה ומחשבה עבורי, על המוות.. על אלו שבחרו לחיות... ועל אלו שאוספים את הפירורים בדרך...

תודה לכל מי שהגיע והיה שותף

 

ניפגש ביום העיון הבא

יפית איתן

ראש חטיבת הביבליותרפיה ביהת

פורסם ב- ימי עיון