היום ניפגש עם דפנה רגב, מטפלת באמנות וחברת סגל בביה"ס לטיפול באמצעות אמנויות באוניברסיטת חיפה.
שלום דפנה. ספרי לנו על עצמך.
אני חיה בעצמון שבגליל עם אלון וארבעת ילדינו – מאיה, ענבל, עדי ושי. פרט לעבודתי באוניברסיטה, יש לי קליניקה קטנה, בה אני מטפלת בעיקר בילדים ומשפחותיהם, אולם בשנים האחרונות גם במבוגרים, ופרט לכך מדריכה מטפלים בשלבים שונים של התפתחותם המקצועית.
איך הגעת להיות פעילה בארגון?
הרבה שנים לא הייתי פעילה בארגון והרגשתי שהוא לא מייצג אותי ושייך למטפלים באמנויות שיש להם כסף ל
שלם על כנסים שעלו בעבר כסף רב. בעשור האחרון שבתי לארגון מתוך תחושה של "אין לי ארץ אחרת" וכי רק יחד נוכל לעשות שינוי ולהצעיד את הארגון ואת עצמנו לעבר מטרות שנציב לעצמנו. שימשתי בעבר כיו"ר וועדת המעבר של יה"ת, אני פעילה בכנסים של יה"ת וחברה בוועדה המדעית המלווה את הקורסים הנפלאים של יה"ת.
מה מבחינתך משמעותי בפעילותך בארגון?
התחום של הכנסים ביה"ת היה לי מאד חשוב. רציתי שאלו יהיו כנסים שכולם מוצאים בהם את עצמם, אפשריים לתשלום גם עבור סטודנטים ומטפלים בראשית דרכם, מייצגים את העשייה המדהימה שיש בישראל, המחברת באופן ייחודי את המחקר ביחד עם הקליניקה. בכנס האחרון וגם בזה המתקרב אלינו, אני משמשת ביחד עם פרופ' שרון שניר כראש הוועדה המדעית של הכנס ויחד עם ד"ר אופירה הוניג, ראש הכנס, ותמי ירמיהו, יו"ר יה"ת, אנחנו מנסות לקדם את המקצועיות של הכנס ולתת במה לעבודה עשירה ומרגשת המתרחשת הן בשדה המחקר והן בשדה הקליני. מקווה לפגוש כמה שיותר מטפלים באמצעות אמנויות בכנס יה"ת הקרוב (5-6.7).
בתוך הארגון – הקושי המרכזי הוא באמת לפנות זמן מספק לעשייה. תמיד זה נראה מורכב מדי, אולם בסוף מאד מספק לראות את התוצאות. אני מרגישה שבאים לעבוד בארגון אנשים שבאמת רוצים לקדם את התחום והעשייה המשותפת נותנת לי הרבה משמעות. ההצטרפות היא על מנת לבנות לנו מקום להיות בו.
מה לדעתך צריך להיות הדבר הבא שהארגון יעשה?
אני רוצה לנצל את הבמה, על מנת לומר משהו לא רק על מה שהארגון צריך לעשות, אלא על מה שבעיני כולנו יחד צריכים לעשות. מדינת ישראל התברכה בעושר של מטפלים באמצעות אמנויות וגם בתקציבים לתחום זה באופן ייחודי שלא קיים בשום מקום אחר בעולם. ההיבט הזה מאפשר לנו לשתף פעולה ולעבוד יחד! כך למשל, אנחנו יכולים להיות פורצי דרך ולהשתמש בידע הרב שנצבר פה במהלך שנים רבות של עשייה, על מנת לקדם את התחום מבחינת ההמשגה שלו וגם מבחינת חקר תהליכים בטיפול ותוצאותיהם. על מנת לעשות זאת, יש צורך בשיתוף פעולה של אנשי אקדמיה ביחד עם אנשים מהשטח. לאחרונה כתבתי מספר ספרים בתחום הטיפול באמנות, בכולם נעזרתי בידע הרב הקיים בשדה. אנשי אקדמיה וסטודנטים לתארים שני ושלישי חוקרים היבטים מגוונים בתחומנו ומפרסמים מאמרים רבים המציגים ממצאים מעבודתם. אני מזמינה את כולכם, להיענות לבקשות השתתפות במחקרים. אני יודעת שזה לא תמיד פשוט ושכולם מאד עמוסים, אבל זו הדרך היחידה לקדם את המקצוע שלנו קדימה. אני רוצה להודות לכל המטפלים והמטפלות, אשר תמיד מוכנים לסייע, לשתף מהניסיון שלהם, לפעול, ולהתראיין על מנת לקדם את התחום. הידע הנאסף מהשדה מיובד וחוזר אל השדה ויכול לסייע להעשרה, למידה, העמקה והדרכה.
בכנס הקרוב, לצד סדנאות חוויתיות והרצאות מרתקות, יוצגו גם כמה מהחקרים האלו. אתם מוזמנים להגיע לכנס כדי להעמיק, להתמקצע, להיפגש ולהרגיש חלק!
להרשמה לכנס