"נעים להכיר" - הפנים מאחורי העשייה
הפעם נארח את פזית, מטפלת ומדריכה בדרמה, כבר 25 שנה. פסיכותרפיסטית, מטפלת ומדריכה משפחתית וזוגית. מנחה ומשחקת בקבוצת תיאטרון פלייבק "מראות" אותה הקימה לפני 20 שנה. מלמדת בתוכניות הכשרה למטפלים בדרמה ובתכנית הפסיכותרפיה למטפלים באמצעות אמנויות של מרכז ויניקוט ישראל.
שלום פזית!
איך הגעת להיות פעילה בארגון?
תמיד האמנתי ב"הדדיות" שבין ארגונים לחברים בהם, כשראיתי שמחפשים יו"ר לועדת חריגים התנדבתי וזה היה תפקיד שמאד אהבתי. בהמשך כשחיפשו ראש לחטיבת הדרמה, אורנית ואני החלטנו להציע עצמינו יחד לתפקיד וזה היה כרוך בויתור על ועדת חריגים. האמנתי שאני יכולה לתרום במשהו ולהיתרם הרבה גם התפקיד וגם מעצם פעולתו של יה"ת.
ספרי על משהו שהיה לך משמעותי ולקחת בו חלק במהלך פעילותך בארגון.
ההתגייסות לחפש מענים לחברים בתקופת הקורונה, ההתקדמות בנושא החקיקה, הצמיחה של יה"ת... גם אם לא היה לי חלק ישיר בזה הרגשתי חלק מזה.
עם אלו קשיים את מתמודדת כפעילה בארגון?
עם הספקות של מטפלים לגבי הכדאיות בהצטרפות ליה"ת, "למה אני צריכה את זה", ועם רגשות הנחיתות של מטפלים באמנויות שמתבטאות בהרבה תסכול והשוואות, לעיתים מוצדקים ולעיתים פחות.
מה את מרגישה שאת מקבלת מהארגון?
תחושה חזקה של שייכות, שותפות ומשמעות, של ערך למקצוע הטיפול באמצעות אמנויות, הרבה קשרים מקצועיים ותמיכה, שמירה על אתיקה וסטנדרטים מקצועיים.
מה לדעתך צריך להיות הדבר הבא שהארגון יעשה?
אין דבר אחד שצריך להיות הדבר הבא, ארגון כארגון צריך להמשיך לעשות את מגוון הדברים שמקדמים את מטרות החברים בו. הארגון צריך להמשיך להקשיב לשטח, לזהות צרכים ולתת להם מענה, להמשיך לפתוח קורסים מקצועיים ייעודיים למטפלים באמנויות, לטפח קשרים בינ"ל, לקדם את נושא החקיקה, בקיצור להמשיך לפעול בכל החזיתות לגדול ולבחון את עצמו כל העת.
בשביל להצליח לעשות את כל זה – יה"ת צריך את התמיכה שלכם.
להצטרפות, לחצו כאן