חודש הגאווה 2023 נחגג בדגלים צבעוניים ובמוזיקה קצבית. סקרים מראים שהתמיכה הציבורית בקהילה הגאה היא הגדולה ביותר אי פעם. אבל המציאות מורכבת, שלא לומר אכזרית. חודש הגאווה הוא גם הזדמנות להתבונן באומץ במציאות בה כולנו חיים, מטפלים ומטופלים כאחד.
אם את או אתה להט"בים בישראל - לסביות, הומואים, טרנסיםות וביסקסואליותים - אתם חשופים לאלימות פוליטית, מילולית ופיזית באופן קבוע. אלימות מילולית של חלק מחברי הכנסת, החלטות מפלות של הרשויות, היעדר ייצוג בתקשורת ואלימות ברחובות שעוצמתה הולכת ועולה. מעל לשלושת אלפים דיווחים על מקרי להט"בופוביה בשנת 2022 במרחב הציבורי. מדובר על אירוע שנאה ואלימות כל שלוש שעות. כל שלוש שעות. וזה לפני שהאלימות בארץ גאתה.
כמטפלות ומטפלים, אנחנו מנסים ליצור לכולם מרחב בטוח, אבל באקלים החברתי הזה - ברירת המחדל של רבים מבני ובנות הקהילה הגאה כמו גם בני משפחותיהם היא לחשוש. עד שלא נוכיח אחרת - ההנחה הטבעית היא שאנחנו חלק מהחברה ההטרונורמטיבית השמרנית. העובדה שיושבים איתנו בחדר הטיפול ומדברים בגילוי לב על המעסיק, המורה, החבר או ההורה, לא מבטיחה שבנושאים של זהות מינית ומגדרית יבטחו בנו. ובעצם, למה שיעשו את זה? האם אנחנו עושים מאמץ להבהיר שגם בהיבטים אלו - חדר הטיפול הוא מקום בטוח?
שימו דגל גאווה קטן על הקיר, או בכוס עם העפרונות, דגל קנוי או עבודת יד ממקלות צבעוניים של ארטיק. סימן קטן כזה, יכול להיות בשורה גדולה למטופלת או המטופל הבאים שייכנסו אליכם לחדר הטיפול - הבטחה לבטחון אמיתי בחדר, בתקווה שגם מחוץ לו נוכל ליצור שינוי שכזה.
שלכם,
איתן גילור מילר
ועדת להטב"ק ביה"ת.