ציונה פרנקל, מטפלת באמנות,מ.א.,MS.c,מדריכה, חברת ועדה לגיל השלישי ביה"ת.
האפשרות להזמין את הזקנים לעבוד באמצעות חומרי אמנות היא חוויה עוצמתית ויקרה. האנשים איתם זכיתי לעבוד עברו טראומה מתמשכת ופתאומית. במילותיהם תיארו את שבר אובדן התמימות והילדות באופן פתאומי : "התבגרנו ביום אחד". כל מה שלמדו על החיים עד אותו היום נעשה לא רלבנטי, הם עברו בפתאומיות למציאות אחרת, שגם אותה ניסו למחוק בתום המלחמה. חלק מהמטופלים שהכרתי נלקחו מיד עם הגעתם לארץ להילחם במלחמת העצמאות. בחיים שעמלו לבנות לעצמם לאחר המלחמה לא מצאו מקום לעיבוד חוויות העבר. אצל רובם המקום הטראומטי נשאר כקפסולה לא מעובדת בנפשם.
רבקה (שם בדוי), ניצולת שואה בת תשעים, שהתייתמה מאמה בגיל תשע, הגיעה אליי לטיפול באמנות במסגרת עבודתי בעמותת "עמך". כשפרצה המלחמה סבלה רבקה מרגשות אשם הקשורים ליתמותה. על מנת לחוש הקלה מעול האשמה שחוותה ולסגל לעצמה יכולת הישרדות ותפקוד היתה עסוקה כל חייה בנתינה לאחר.
במשך השנים מערכות התמיכה שלה עברו זעזועים, בריאותה הידרדרה, חברים שנפטרו בסביבתה הזכירו לה את המלחמה, "נעלמים אנשים בתדירות גבוהה כמו אז, במלחמה." בשלוש השנים האחרונות, אחרי מספר נפילות, מחלות, שבירת עצם הירך היתה מרותקת לכסא גלגלים, מוגבלת ביכולת הנתינה שלה, ובפעילויות שהרגיעו במהלך החיים את אשמת הניצול עבורה.
כשהגיעה רבקה לחדר הטיפול באמנות, סיפרה שוב ושוב את סיפור חייה עם השאלה כיצד ניצלה, העלתה שאלות סביב איך היו החיים יכולים להראות לו בני משפחה נוספים היו שורדים. ברגע שהתאים הצעתי לה נייר וכמה צבעים. מתוך עולמה הפנימי שרבטה עליו, וכמו מתוך חלום שיתפה:" את יודעת היו לי צבעים, אמא נתנה לי".
המפגש עם הצבעים החזיר אותה לילדות, הרגעים היקרים האלה אפשרו את הרחבת הזיכרון של האם ועיבוד תחושת האשמה. במפגש חוותה רבקה נוכחות מיטיבה, מופנמת של האם בתוך החלל העצום שהותיר העדרה. " כמו שאמא עוד איתי" .
אין לדעת לאן יוביל אותנו טיפול נפשי אך רבקה נפטרה בשיבה טובה לאחר שהצליחה להעשיר את זיכרון האם בתוכה הודות להתנסות מחודשת עם צבעים.
עם ההזדקנות, ירידה בפעילויות ,שינויים שמלווים את הזקנה, אובדנים גופניים, משפחתיים וחברתיים, ניצולי השואה חווים עליה של חרדות, והתגברות זיכרונות מכאיבים. הזמן שהתפנה, הרפיית מרוץ הישרדות החיים בארץ, מאפשרים לפתוח חלון הזדמנויות יקר לעיבוד והרחבת התבוננות בעולמם הפנימי במסגרת טיפולית מקצועית. השפעת חומרי היצירה , על הזקנים, כאשר לא מובן מאליו עבורם לגעת וליצור בגיל זה היא הזדמנות יקרה.
במרחב הטיפולי באמנות ניתן , אם כן, לבנות מקום בו אפשר לחלום , ליצור, לחוש חיוני, על אף מגבלות גופניות . באמצעות התיווך של חומרי אמנות, מתאפשר לגעת בזיכרונות ובחומר מודחק. תמונות ודמויים מתגבשים ליצירה כמחוללת תובנות. מעבר לנראות שמתרחשת על הניר לעומת חוויית השקיפות בזקנה, ישנה הזדמנות להרחבת הנרטיב האישי, ואף אפשרות לתיקונו ובנית דמוי עצמי מיטיב. בנוסף, הטיפול מאפשר לאנשים בגיל הזקנה לעבד לראשונה זיכרונות וחוויות ולספר את סיפורם בכבוד הראוי להם.
